החלטה בתיק בר"ע 33987-02-12

1.   לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (הנשיא מיכאל שפיצר; ב"ל 4797/08) מיום 5.2.2012, בה נדחתה בקשתו של המבקש להפנות למומחה הרפואי מטעם בית הדין שאלות הבהרה.

2.     בית הדין האזורי הכיר באירוע שאירע למבקש בעבודתו ביום 4.10.2006, בו לקה בליבו לאחר שהרים ארגזים כבדים, כאירוע חריג, ומינה את ד"ר אנדריי קרן כמומחה יועץ רפואי מטעמו, על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין האירוע החריג שהוכר לבין האוטם בו לקה בליבו. יצוין, כי המבקש עבר אוטם קודם בליבו, שאינו קשור לעבודתו, בשנת 1997. ד"ר קרן חיווה דעתו, כי אין כל קשר סיבתי בין האירוע החריג לאוטם, חרף קשר הזמנים ההדוק ביניהם. לדידו, האוטם לא הופיע עקב האירוע בעבודה, אלא על רקע של מחלת לב כלילית קשה ומפושטת, גורמי סיכון כבדים ובלתי מאוזנים, ועל רקע תעוקה טרייה שהחלה יומיים לפני האירוע בעבודה. עוד קבע ד"ר קרן, כי לא ניתן לומר כי אלמלא האירוע בעבודה האוטם לא היה מתרחש כלל או שהיה מתרחש במועד מאוחר יותר, וכי גם אם היתה לאירוע בעבודה השפעה כלשהי על מועד הופעת האוטם, היתה זו השפעה מזערית, שולית ובלתי משמעותית.

3.     לאחר קבלת חוו"ד המומחה, ביקש ב"כ המבקש להפנות לד"ר קרן 10 שאלות הבהרה, העוסקות רובן ככולן בסתירה, לדעתו, שבין הוראת רופאיו של המבקש להימנע ממאמץ פיזי לאחר האוטם הראשון בו לקה, לבין העובדה שכאשר ביצע מאמץ פיזי כזה ולקה בליבו בשנית מייד לאחריו, לא הכיר ד"ר קרן בקשר שבין מאמץ פיזי זה לבין האוטם. בית הדין האזורי דחה את בקשתו, תוך שהוא מונה נימוקיו לכך לגבי כל שאלה. כך, לגבי חלק מן השאלות קבע כי הן תיאורטיות, כלליות ואינן תורמות לבירור השאלה הרפואית שבמחלוקת; לגבי האחרות קבע כי הן היפותטיות או שהתשובה עליהן כבר ניתנה בחוות דעתו של ד"ר קרן. מכאן הבקשה לרשות הערעור שלפניי.

4.     לאחר שנתתי דעתי לבקשה ולכלל חומר התיק, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי. זאת, מטעמיו של בית הדין האזורי, שניתנו באופן מנומק לגבי כל שאלה שהתבקשה. על האמור אוסיף כי אמנם, גישת בית הדין בהליכים בהם מתמנה מומחה מטעם בית הדין, אשר ככלל איננו נחקר על חוות דעתו, הינה לאפשר הפניית שאלות הבהרה, אף אם אלה אינן רלבנטיות באופן ישיר לחוות הדעת ולשאלה הנדונה. אולם, במקרה זה, חוות דעתו של ד"ר קרן היתה מפורטת ומנומקת בהרחבה, תוך התייחסות לכל החומר הרפואי הנדרש ולעברו של המבקש, ויש בה מענה ראוי לשאלות בית הדין. משכך, לא מצאתי כי חוות דעתו של ד"ר קרן מצריכה הבהרות כלשהן בכלל, וביחס להנחה שב"כ המבקש מנסה להניח בפרט. עוד ייאמר לעניין זה, כי המלצת רופאיו של המבקש להימנע ממאמצים פיזיים ניתנה לאחר האוטם הראשון, ואין בה כשלעצמה כדי ללמד על קשר בין המאמץ שביצע המבקש בעבודתו לבין האוטם השני בו לקה. מכל מקום, ד"ר קרן שלל מפורשות את האפשרות כי המאמץ השפיע על הופעת האוטם במועד בו הופיע, נוכח מצבו הבריאותי של המבקש ותעוקת החזה שהופיעה אצלו יומיים קודם לכן. לכל היותר היה מוכן ד"ר קרן להניח, כי היתה למאמץ זה תרומה מזערית להתפתחות האוטם, שולית לעומת הגורמים האחרים.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש מקום להתערבותנו בהחלטתו של בית הדין האזורי, ולמתן רשות הערעור. 

5.     סוף דבר - הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' אדר התשע"ב (27 פברואר 2012), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: